צילום רחוב בזווית אישית
עשר שנים עברו מאז הבנתי, שהצילומים , אותם התחלתי להעלות ברחבי הרשת באותה התקופה הם " צילום רחוב " . ללא ספק הייתי מחמיץ את הז'אנר המופלא הזה לולא החשיפה המאוחרת שלי לאינטרנט. לא לקח לי זמן רב להבין שה"ילד" הזה הוא יתום כאן בארץ ( או לפחות חד הורי) והחלטתי לאמץ אותו בחום. מתמונה לתמונה התגלה לי עד כמה מדהים הוא הרחוב , שופע חוויות אנושיות מרתקות , בכל פינה , סמטה, רחוב או שכונה, כלומר בכל מקום בו מצויים בני אדם
עשר שנים עברו ועוד רץ אני אל הרחוב כמו ילד אל מגרש המשחקים. הרצון לשחק עם כולם בכל רגע פנוי לא דעך עם השנים. הרחוב הוא מגרש המשחקים שלי, והאנשים בו הם "כלי המשחק", אפשר לומר
לרחוב חוקים משלו, העוברים והשבים בו הם שותפי הלא מודעים למשחק. ב"משחקי" אני שואף לתפסם ולסדרם בקומבינציות שונות, מתוחכמות יותר, או פשוטות, אשר יתאימו לרעיונותיי, לתמונות אשר בדמיוני. דמיוני זה הוא המתעקש לשמור על סגנון אישי, אותה טביעת אצבע הייחודית של כל צלם
סביבת העבודה של צלם הרחוב מורכבת מקבוצות אוכלוסיה שונות ומגוונות, הנמצאות בתנועה מתמדת, מתחלפות מדי יום, כשלכל אחת מהן כוונה ומטרה משלה. ההתמודדות השוטפת והשליטה ב"שפתה" של כל קבוצה, או לפעמים אפילו של אדם בודד, היא הכרחית כדי להבין את התנהגות האנשים ואת "חוקי הרחוב" המעצבים אותה. זמן רב , סבלנות חיכוך ומגע רב עם בני אדם שונים ומשונים, נדרשים כדי לתמרן בהצלחה ברחוב, בתוך שטחם הפרטי של בני אדם. ראייה ייחודית, יכולת ניתוח הסיטואציה ותגובה מהירה הם כלי עבודתו של צלם הרחוב. אישיותו, ניסיונו, חוכמתו וגישתו אל החיים הם ה"נשק" העיקרי עמו הוא יוצא אל הרחוב. המשחק כאן אינו טורניר בין שתי קבוצות- זה אתה נגד שאר העולם, לבד אך לא בודד, חמוש בקופסה קטנה אחת, שבתוכה אוסף "כלי המשחק" המיוחד והנדיר בעולם
שלושים שנה עברו מאז קיבלתי את קופסת הפלא הראשונה שלי, ורק עתה אני מבין שכל השנים הללו היו הכנה למה שעוד לפני, מה שטרם עשיתי. כל קילומטר שעברתי, כל נעל ששחקתי, כל אדם שהכרתי, כל תמונה שצילמתי ,כל מה שחיפשתי, מצאתי, חשבתי והבנתי, כל אלה ועוד הם אבני היסוד שמהן נבנית אישיותו של צלם הרחוב. ואישיות זו היא מה שאנו מביאים עמנו אל "שדה המשחק של צילום הרחוב. עם אישיות זו, ורק איתה, אנו מתמודדים מול שאר העולם, כשרק קופסה קטנה עם עין זכוכית מלוטשת, חוצצת בינינו ובין העולם. דרך "עין פלא" זו אנו מביטים בעולם, מנסים להבינו, מנתחים אותו ומגיבים אליו באינטואיציה הייחודית לכל אחד מאיתנו, על פי ראיית עולמנו האישית, ומנסים להביע את עצמנו דרכה ובאמצעותה. והיא המצלמה, בתפקיד חייה אולי האחרון מתאמצת ללכוד עבורנו את רגעי הקסם המופלאים, שמעלים בפנינו דמיוננו ואישיותנו ושהרחוב בנדיבותו מביא ומגיש לנו. אין זה חשוב כלל אם שמה של קופסת הקסם הוא: "לוכדת החלומות האינדיאנית" או "לוכדת המציאות היפנית". תודו שגם אתם נשביתם בקסמה, צועדים כעיוורים אחרי מנגינת התריס המתוקה
כל הזכויות שמורות © פליקס לופה
