1. משהו על הביוגראפיה שלך.
2.מהו "צילום" עבורך. או בניסוח אחר : מה אומרת לך המילה "צילום" ?
3.כיצד אתה ניגש לתהליך היצירה?
4.מה הם הקשיים הגדולים ביותר בדרכך להגשמת רעיונותיך/חלומותיך ? ( זאת הפלצנית ביותר בינתיים).
5. מדוע אתה ( נמשך ל)תאר את החיים האמיתיים ?מה אתה מנסה לקבע על( או ב) הצילומים שלך ? ( טוב יותר "ללכוד" ) בצילומים שלך.

6. האם לא חשבת אף פעם לגנוב מעט מהאינטימיות של אנשים אחרים ? (מכך שאתה חודר מעט לאינטימיות של אנשים"? .
7. צילום בפילם או דיגיטאלי ?
8.אתה לעתים קרובות משתמש בפרטים, קדמת התמונה , מדוע ? (9. תחושת האור וצל בעבודות שלך, כיצד אתה משלב את האלמנטים הללו ?
10. האם תוכל להצביע לנו על עבודה שלך שבאמצעותה נוכל להבין באמת את הפואטיקה של פליקס לופה?



1.  נולדתי בשנת 1972 באוקראינה ברה"מ.  התוודעתי לצילום בגיל צעיר מאוד בעקבות אבי שהיה מצלם ומפתח את התמונות בבית.
בשנת 1978 עליתי עם הוריי לישראל כאשר כל שאר משפחתי נשארו בברה"מ. וחיים חדשים החלו עבורי.
הקליטה היתה קשה מאוד והמעבר בין ילדות בחממה של סבא סבתא ודודים התחלפה למרוץ הישרדות בחיים חדשים.
אורח החיים החדש דרש מהוריי לעבוד בשתי עבודות עלמנת לבנות עתיד במדינה חדשה, וממני זה דרש להשאר לבד עד הערב בבית.
אבל כילד סקרן בגיל 6 העדפתי להסתובב ברחובות ללמוד את השפה, להכיר אנשים שונים ולדעת להסתדר לבד. מהר מאוד התחלתי להבין את אופיו של הרחוב, דייריו וחוקיו.  שנות הלימוד הראשונות ההן היו לי לעזר בכל מה שעשיתי בחיי.
בגיל 24 לאחר מספיק שנות צילום החלטתי להרשם ללימודי צילום על מנת לעשות סדר עם עצמי ולהבין לאן אני ממשיך בצילום כי כבר אז ידעתי בוודאות שצילום עבורי זה לא תחביב ולא מקצוע אלא דרך חיים.
קורס קצר של מספר  חודשים הספיק לי על מנת להצטיין בלימוד קומפוזיציות ,מעבדה ש/ל וקבלה לעבודה באותו בית ספר מיד עם סיום הלימודים בתור מדריך.
בתום כשנה החלטתי לצאת לטיול בעולם מצויד במצלמה, במשך 5 שנים טיילתי ועבדתי במדינות שונות . המצלמה בידיי הצליחה להחדיר אותי לחייהם של בני אדם רבים בכל מקום שהיתי בו.  התנסיתי במספר תחומים בצילום אבל במהרה הבנתי שאני חייב להתמקד בתחום שאני שולט בו היטב והוא תיעוד חיי האנשים בסביבתם. במשך השנים עבדתי מול מגאזינים שונים בארץ ובחו"ל.
היום אני מקדיש את כל זמני הפנוי ל"צילום רחוב" וקידומו בישראל.

2.  מעבר לעובדה שלצילום יש תפקיד פרקטי באיסוף רשמים מחיי האישיים וחיי החברה שבה אני חי, הצילום עבורי משמש נקודת איזון מבחינה נפשית לכל שאר הדברים שבהם אני עוסק ביום יום. מקום מפלט, אי של שפיות בעולם לא שפוי שאליו אני תמיד שמח לברוח.
בשנייה שהרמתי את המצלמה אני כבר חש מחויבות,אחריות זה דורש ממני להיות יותר קשוב, יותר רגיש, יותר נחוש, המצלמה מכריחה אותי לחשוב ,לדמיין, לאלתר, להיות יצירתי ומוציאה ממני את כל התכונות החיוביות  שמהן מורכב אופיו של אדם. ולו לרגע קצר .
לצילום תמיד היה כוח מיסטי עבורי עוד מילדות, המצלמה ככלי נוצץ שמושך את העין ממרחק ומעניק לאיש שמחזיק בה כוחות על טבעיים
אשר בלחיצת כפתור יכול ללכוד רגע קסום בחיים ולהראות לכולם שביכולתו לעצור את הזמן, להביט בו ולהמשיך להתרגש ממנו עוד קצת.
כמו אז וכך גם היום לא פג הקסם ואני עדיין מתרגש מצילום ושמח שנפל בחלקי גם לחוות את סוד הקסם כמחזיק במצלמה ומשתף גם אחרים בהתרגשות.


3.  ישנן שתי גישות  שונות שאיתן אני ניגש לתהליך היצירה, האחת משלימה את השנייה כך שנוצר מצב של מוכנות תמידית לכל מקרה.
 האחת היא דרך ה"הגנה" והשנייה דרך ה"יוזמה".
"ההגנה":
 כאשר אני נמצא בתנועה ברחוב אני מוצא את עצמי לעיתים "מותקף" בסיטואציות מפתיעות. אני תמיד מוכן להגיב כאשר אותו הרגע מופיע לקראתי. אופי התגובה הוא הגנתי, חשוף מאוד לסביבה, אין זמן לחשוב ,פעולות אינסטינקטיביות ורצון חזק ל"ספוג" את הסיטואציה ולהעלם.

"היוזמה":
יציאה יזומה לצילום ברחוב כמוה כיציאה לצייד בשילוב כל שיטות הצייד הידועות.
לפני ההגעה ל"שדה הצייד" נדרשת הכנה נפשית של ניקוי הראש מכל הדברים שמטרידים אותנו בחיינו.
הרחוב משדר על גל מסויים, צריך רק לקלוט ולהיסתנכרן איתו, כל החושים מתחדדים ,הגוף דרוך, המוח יצירתי והאדרנלין גבוה.
כל פעולה תהיה מחושבת,מתוכננת ומתוזמנת בדייקנות. כל סיטואציה נבחנת לעומק ונבחרת פעולה יזומה של שיטות הסחה, הסוואה ,התגנבות, צילום והתחמקות מארסנל השיטות הרחב שקיים אצל כל צלם רחוב.
הדבר המשותף לשתי השיטות הוא ההרגל להחזיק את המצלמה  ביד, דלוקה ומוכנה לצילום כל עוד אתה ברחוב. לא בתיק, לא על הצוואר ולא על הכתף. – תמיד להיות מוכן. זה בדוק.

4.    מלבד החוק שיכול רק להגביל אותי בפרסום תמונות מסוימות,  אין שום דבר שיכול לעצור אותי מלהגשים את רעיונותיי או חלומותיי.

5.    אני נמשך לתעד את החיים האמיתיים לאחר שהתנסיתי בתחומים אחרים שבהם תמיד היתה שליטה ובקרה על הסיטואציה.
   אם היו אלו בצילום אופנה,מאקרו, נוף אבסטראקט,ערום , סטודיו תמיד ניתן היה לחזור על אותה סצינה שוב ושוב, ואפילו להחזיר סצנות שלמות לאחור, וכל זאת עלמנת להגיע ל"שלמות היצירה" ,סוג של פנטזיה שבני אדם מעדיפים לברוח אליה מהחיים האמיתיים.
תיעוד הרחוב וחקר החברה הוא הנושא המורכב והמרתק ביותר, זהו תחום שמדבר אלינו יותר מכול והוא "טבע האדם".
חיי הרחוב ודייריו נורא מושכים אותי מכיוון שהם לא צפויים, רנדומליים וספונטניים,רגישים ומפתיעים, אדיבים ומסוכנים. הסיטואציות אנושיות ונמדדות בחלקיקי שניות, אך חלקן אף יקבלו חיי נצח. צילום רחוב הוא תיעוד החיים בשידור חי, תכנית ריאלטי כאשר למנחה אין שליטה על הנעשה מלבד נקודת מבטו האישית שדרכה הוא מעביר לצופה את רגעי השיא.

6.   מאחר ואני עוסק בתיעוד החברה יש חשיבות רבה לראות ולהראות את המצב האמיתי כפי שהוא.
החתירה לאמת יכולה להתבצע ע"י חקירה עמוקה, חיטוט בפרטים הקטנים, גירוד השכבות העליונות , חדירה לחייו הפרטיים של האזרח וירידה  לעומקי נשמתו. ניתן להגיע לאמת בשתי דרכים: הארוכה והקצרה.
הדרך הארוכה  כוללת את כל האלמנטים שהזכרתי קודם  ודורשת זמן רב  להגיע לאינטימיות מוחלטת עם המצולם.
הדרך הקצרה כוללת את כל האלמנטים של הסחה,התגנבות,הסוואה,צילום והתחמקות כדי להגיע הכי קרוב למצולם ב"רגע האמת" שלו.
בעבודתי אני משלב בין שתיי הדרכים הנ"ל, כדי להגיע לאמת אחת שרק אני והמצולם יודעים עליה.
לא חשוב באיזו דרך נפעל, לבושה או פחד אין מקום בצילום מסוג זה.   
      
7. שולט בשתיי השיטות בצורה מוחלטת, לכל אחת יתרונות וחסרונות שחייבים ללמוד לחיות איתן,
כל עוד התמונה נוגעת בך וגורמת לך לתגובה כלשהי, זה מבטל את חשיבות השיטה שבה צולמה התמונה.

8.    השימוש בסימנים/סמלים שונים בקדמת או ברקע התמונה בשילוב אלמנטים אנושיים דומה לילד שבידו חלק אחד של פאזל והוא מנסה למצוא את החלק המשלים שלו מתוך ערמה של חלקים שונים.
כל חלק כשלעצמו לא מהווה עניין , אך כששני חלקים ויותר מתחברים יחדיו נוצרת תמונה או רעיון חדש פרי יצירתו של הצלם.
אני מתייחס לתמונות אלו כסוג של תרגול העין והמוח לשים לב לפרטים הקטנים.
 לפעמים הפרט הזניח ביותר יכול להשלים תמונה גדולה.

9.    לאור וצל יש תפקיד ראשי בסיטואציות מסוימות  ולעיתים הם משפיעים חזק על אופי התמונה והתחושה הכללית, וגם הם מצטרפים לרשימת האלמנטים החשובים שכל צלם חייב לקחת בחשבון לפני ובזמן בניית התמונה.

10. אם ניתן היה להבין את החיים בתמונה אחת, זה לא היה מעניין.  זהו פאזל שנבנה עם השנים ובסופו של דבר עם הנחת החלק האחרון תתגלה התמונה השלמה של השקפת עולמי.