חיי הרחוב – הצד האפל של החברה / פליקס לופה
לסיפור הזה אין התחלה וגם סופו לא נראה באופק. הם מגיעים אל הרחוב מסיבות שונות, אך לא משונות, רובנו מצליחים להתגבר על מצבים דומים עם מעט עזרה ולהמשיך הלאה. עבורם העזרה פשוט לא הגיעה, וחייהם שינו מסלול ועלו על דרך משובשת המובילה אל התהום.
החיים הפרידו ביניהם והנסיבות הפגישו אותם, אוכלוסיה שלמה חיה ברחוב , עם קטן מחפש מדינה. זאבים בודדים, זוגות, חברי ילדות, אבות ובנים, אמהות לילדים שנמסרו לאימוץ, אלכוהוליסטים, נרקומנים, סכיזופרנים,פליטי בית משוגעים, מהגרי עבודה, פליטי החברה וסתם אנשים המעדיפים לחיות ברחוב כדי להימלט מתשלום מזונות.
חבורות ,חבורות נודדות ממקום למקום מטילות עוגן לזמן קצר וממשיכות הלאה. העיר לא גדולה , אך מספרם גדל והולך, החיכוך ביניהם הוא בלתי נמנע והוא מתרחש ברמות שונות. לעיתים המפגש ייצור ידידות אמיצה ולעיתים יסתיים באלימות קשה.
זהו סיפורם של אנשים פשוטים שעטפו את עברם בשכבות של שקרים, סיפורים ומעשיות בגרסאות אין קץ, עד שלפעמים אפילו הם עצמם כבר אינם יכולים להבחין בין אמת לבדיה. את האמת הם שומרים עמוק בפינה חשוכה שבליבם- זיכרון צורב שלא מאפשר לשתף בו אחרים, אולי מחמת הבושה, אולי מעצמת הכאב. ואולי הצדק עמם: אפשר שסיפור כיסוי "משופץ" ומשכנע הוא מגנו הטוב ביותר של המבקש לשרוד ברחוב.
המציאות מכה בחוזקה בפניהם יום- יום ושעה שעה . חייהם סוערים וגועשים באירועים שאינם מניחים רגע למחשבה על העתיד. סדר יומם גדוש דרמות,קומדיות ולעיתים טרגדיות.
כאיש אחד הם עומדים בסערות החיים, נאחזים בכל דבר הנקרה בדרכם ,המשווה מראית עין של יציבות לחייהם, ולו רק לרגע. רגע אחד נדמה להם כי התקדמו צעד קדימה ובמשנהו הם חוזרים שניים אחורה.
"גם ספינה המשייטת בים גועש רוצה להטיל פעם עוגן" אמר לי פעם אחד מהם ברגע של גילוי לב.
מעט מאוד ידוע לנו כחברה על אוכלוסיית דיירי הרחוב החיה בינינו. הסיסמה שאף אחד אינו מבוטח מפני נפילה אל צידה האפל של החברה אינה פנטזיה בדיונית, זו היא מציאות של מספר גדל והולך של אנשים המתממשת לעיתים קרובות מדי.
מציאות חדשה זו מתחילה להתרחש עמוק מתחת לפני השטח ומה שנגלה אלינו ברחוב הוא רק קצה קצהו של הקרחון.
צורת חיים שלמה מתקיימת הרחק מעינו והבנתו של הציבור, עם קטן נלחם מלחמת קיום יום יומית במדינתו שלו על הזכות לחיות.
מלחמת ההתשה השניה בעיצומה, האדם הבודד מול הממסד. מהכרות עמוקה ניתן להבין ששני הצדדים מותשים האחד מן השני, אך העובדה שאף אחד מהצדדים אינו מוכן להיכנע ולהרים ידיים כמוהה כשני קווים מקבילים אשר באמת מתכוונים ללכת האחד לקראת השני ולהיפגש, אך ככל שעובר הזמן מתברר שהסיכוי שזה יקרה קלוש.
כיום, שרותי הרווחה על כל מוסדותיהם בנוסף לאינספור עמותות צדקה מציעות מגוון רחב של אפשרויות לחזור בהדרגה למעגל החיים הנורמטיבי אך לעיתים קרובות ידו המושטת לעזרה קצרה מדי בכדי להגיע אל אותם האנשים הנמצאים מעברה השני של חומת הבירוקרטיה שעליה מתנפצות כל ההשליות.
היחסים בין השירותים הסוציאליים לבין האנשים הנזקקים להם נמשכים תקופות ארוכות, לעיתים שנים רבות. אך למרות הכל בשלב מסוים מתברר לצד הנזקק שלכל הרצון הטוב, האהבה והנתינה ישנן גבולות,תנאים וחוקים אשר פוגעים בקצב התקדמותם לקראת החזרה לחיים הנורמטיביים. ובעקבות זה הרומן ביניהם שהיה מלווה בפרידות וחזרות נשנות במשך תקופה ארוכה מגיע לקיצו וללא שום התקדמות במצבם עלול להובילם למפח נפש עמוק והתדרדרות קיצונית במצבם הפיזי והנפשי אשר גורם להם לחפש אחר אלטרנטיבה אחרת אשר כבר ממתינה להם מעבר לפינה בזרועות פתוחות בדמות: אלכוהול,סמים,פשע וזנות.
הנפילה אל תוך ביצת הסמים והאלכוהול כמוה כמאסר עולם ולעיתים אף גזר דין מוות כאשר רק מעטים מצליחים לצאת ממנה בשלום. מי שנשאר לבדו בביצה ללא עזרה ימצא את עצמו שוקע עמוק יותר ויותר עם כל נסיונותיו להתנגד.
השהייה במצב הפיזי והנפשי הגרוע ביותר של בן אנוש יכול להמשך גם כן זמן רב ובו הוא מאבד כל צלם אנוש, מודעות עצמית,תחושת זמן ושייכות כאשר הדבר היחיד אשר הוא מאמין בו ומשועבד אליו 24 שעות ביממה הוא הסם או המשקה אשר רק הם מדברים מגרונו ומכריחים אותו לפעול בדרכים עקלקלות על מנת להשיגם. בכוחותיו האחרונים יפנה הוא שוב אל הממסד לעזרה אך בסיבוב השני שלו מול שרותי הרווחה יגלה שזה הקשיח את עמדותיו כלפיו ומעתה החוקים השתנו. עלמנת לחזור לאותה הנקודה שבה הפסיק עליו לעבור דרך אחד ממרכזי הגמילה המתאימים לו כדי לקבל את התנאים המבוקשים.
אחוז הנכנסים לגמילה ,המסיימים בהצלחה,משתקמים ונשארים נקיים הוא מזערי ביותר. גם מי שמצליח לעבור את כל התהליך הקשה אין לו לאן לחזור, ללא תכנית,תעסוקה ותמיכה עקבית ימצא שוב את עצמו במצבו הקודם ברחוב אך הפעם גם חודשים ואף שנים לאחר הגמילה, צריכת החומרים הממכרים תהיה רבה אף יותר מאשר לפני הגמילה.
ושוב ימצא את עצמו האדם ברחוב במצב פיזי ונפשי קשה יותר ואף מסוכן. להתחיל את כל התהליך מחדש מול הממסד כבר אין לו כוח לכך, היאוש מכרסם בו ושוב יחל בחיפוש אחר אלטרנטיבה אחרת אשר כבר ממתינה לו מעבר לפינה בזרועות פתוחות בדמות עמותות מיסיונריות שונות הפזורות בכל רחבי הארץ ומציעות לכל מי שמגיע אליהן לפתוח דף חדש, תכנית מסודרת,תעסוקה ,מגורים וחיי חברה אשר יספקו פתרון ומשמעות ממשית לחייו. אך גם כאן התכנית המסודרת (אשר אינה נקיה מאינטרסים אישיים בחסות הכנסיה) המחכה לדיירים החדשים מורכבת ממערכת חוקים נוקשה ולעיתים קרובות נוקשה מדי (מצידו של הדייר כמובן) הגורמת לפרישה מוקדמת היישר אל הרחוב שמחכה להם בזרועות פתוחות עם מבחר לא קטן של פיתויים מוכרים.
