התחנה האחרונה / פליקס לופה
מכל כוון ממנו תגיעו אל מתחם התחנה המרכזית הישנה בת"א, מיד תכה בכם תחושת ניכור- כאילו אינכם בארצכם שלכם, אתם מבקרים בארץ זרה ומשונה ! כבר זמן רב מתנהל אזור זה כאוטונומיה עצמאית, שהשולטים בו הם אלי הכאוס: אלכוהול לארוחת הבוקר, אונס בצהרי היום, סמים לארוחת ערב, ורצח אכזרי לאור הירח. לצד כל אלה מתקיימים חיים מורכבים של אוכלוסיות שונות – בליל של עמים, שפות, ודתות, כל אחד עם צרכיו המיוחדים ועם מעט מאוד רגעי חסד ושמחה בחייהם. מרכז הארץ, ת"א 2010, לא סרט מדע בדיוני – מציאות יומיומית.
אין צורך לשכור כאן דירה ולחיות שנים ארוכות כדי להבין, שהינך נמצא בלב ליבו של פח זבל ענק שכבר עלה על גדותיו. הבושה גודשת אותו- נדמה שכל מי שהמדינה מתביישת בו נמצא כאן.
בשלוש השנים האחרונות, בהן אני חוקר ומתעד את אזור התחנה המרכזית ואוכלוסיותיה, הבנתי כי בכל אי הסדר הזה יש הגיון : רצו לנקות אזור מסוים מזנות, דחקו את הבנות לאזור התחנה הישנה. אמרו: "מעתה אתן עובדות כאן. כאן אף אחד לא יטריד אתכן ". רצו לנקות אזור אחר מנרקומנים. גם אותם העבירו חיש מהר אל אותו האזור. לסוחרי הסמים כבר לא היה צורך לקרוא, הם הגיעו בכוחות עצמם. הנשים שעבדו ברחוב והתדרדרו פיזית ונפשית, החלו להשתמש בסמים קשים כדי לשרוד את חיי הרחוב האומללים וכך השתעבדו לסוחרי הסמים. ורבות מהן ימותו ברחוב. בשלב הזה כבר הייתה בעיצומה נדידתה החוצה של האוכלוסייה המקומית הוותיקה והיא הוחלפה בעובדים זרים מכל קצווי תבל. כל גל ששטף ועבר את מדינת ישראל- פליטים, מהגרי עבודה, נתינים זרים, או מסיגי גבול, קראו להם איך שתרצו, הם וילדיהם, הגיעו אל רובע התחנה הישנה ורבים מהם התיישבו בו. החיכוך בין האוכלוסיות המרובות והשונות הללו הוא בלתי נמנע. ניתן לחוש באוויר במתח תמידי, וזה לעיתים קרובות גובה קורבנות. אולם גם לחיים היגיון וכורח משלהם ואלו מאלצים את אנשי האזור ללמוד לחיות בשלום במקום היחיד בו ניתן להם להתקיים. להוציא אזור זה וכמה מהשכונות הישנות והעניות הסובבות אותו, אנשים אלה אינם רצויים בשום מקום אחר. כך הם חיים האחד לצד השני,לעיתים האחד על חשבון השני ולא מעט בזכותו של השני. החיים בסיר לחץ זה עלולים להיות מסוכנים עבור השוהים בתוכו וגם עבור הנמצאים בקרבתו.
הפשיעה הגואה באזור היא תוצאתם של חיים בהזנחה, ייאוש ומחסור בפרנסה. לאורח מזדמן יראה המקום לעיתים כשליו ורגוע, אך די לשים לב למספר ניידות המשטרה וצוותי המג"ב הנמצאים ללא הרף בסמטאותיה של התחנה הישנה כדי להבין עד כמה מטעה רושם זה. כבר מזמן ירדה הפשיעה אל מתחת לפני השטח ורק לעיתים מבצבץ ונראה קצה הקרחון. המקומיים אומרים :"אם תעצום עיניים ותזרוק אבן, היכן שלא תפגע נגעת בפלילי".
אח... איזה גן עדן הגיהנום הזה.
ולמרות כל זאת עדיין נחשב אזור התחנה המרכזית למקום תוסס ומלא חיים. במיוחד בסופי שבוע הוא שואב אליו בליינים מכל רמות החברה, ומכל רחבי הארץ. ה"הפי האואר" נמשך כל סוף השבוע- סקס, סמים ואלכוהול זול יוצרים שיכרון חושים מסוכן העלול בקלות להתפתח לכיוונים לא רצויים.לא די שהחיים כאן הם ברובם, בצורה זו או אחרת, "על הקצה", המקום הוא גם אבן שואבת לכל סוגי הטיפוסים הבטוחים, שכאן יוכלו להגשים את רוב הפנטזיות האפלות שלהם.
גן עדן או גיהנום? תלוי את מי שואלים ובאיזו שעה. ככל שהשעה מתאחרת מתמזגים להם אורות המכונים המרצדים עם אורות כחולים ואדומים של ניידות משטרה ומד"א הדוהרות לכבות דליקות, או לטפל בהתפרצויות של אלימות ופשע.
ביום מן הימים יגיעה סופה של התחנה הישנה, כפי שאנו מכירים וזוכרים אותה. היא כבר זקנה ודי מכוערת. בקרוב, אומרים, יבצעו בה ניתוח קוסמטי חדשני שיהפוך את פניה לצעירה ויפהפייה, ישנו את שמה, ומישהו, שאין לקנא בו, יצטרך לעשות את הניקיון היסודי הנחוץ לכך- לחרוש את קמטיה, להוציא את ה"שחורים" מאפה, ולפוצץ את פצעיה המוגלתיים. מהיכרותי האישית עם ה"גברת", היא ללא ספק בעלת אופי חזק- היא לא תוותר בקלות, היא יודעת היטב שהיא "שווה".
כל הזכויות שמורות © פליקס לופה